איך להתמודד עם טנטרום: התקפי זעם אצל ילדים

טנטרום: התקפי זעם אצל ילדים

אם תבין למה הילד שלך סובל מטנטרום ותדע איך לרפא את הכעסים שלך – תוכל למנוע את ההתקף הבא. בשביל זה אני כותבת לך. 
טנטרום, או התקפי זעם, הם דרך מרוכזת להוציא כעס. ילדים אינם מסוגלים להכיל הרבה כעס – מצד אחד, ומאידך – הם צריכים לשאת הרבה יותר תיסכול מאיתנו, כי הם קטנים, ועוד לא יכולים הרבה דברים, וכי כולם אומרים להם מה לעשות. 2 הסיבות האלה גורמות לכעס אצל ילדים להפוך לזעם, שאותו הם יכולים לפעמים לפרוק אך ורק בצורה של טנטרום, או התקפי זעם.
הרבה מהפרעות הלמידה וההתנהגות אצל ילדים נובעות מכעס, ומכאן, שהדרך היעילה ביותר לגרום לילדים להתנהג טוב יותר ולהרגיש טוב יותר, לטווח הקצר והארוך, ויחד עם זאת למנוע התקפי זעם, הוא לאפשר להם לפרוק את הכעס שלהם בצורה שלא תפגע בעצמם ו/או באחרים.
 

למנוע התקפי זעם אצל ילדים עי מתן תמיכה כשהילד כועס

חשוב לאפשר לילדים לכעוס גם אם הם לא צודקים. ככה אנחנו מאפשרים להם לשחרר את הכעס בכמויות קטנות בכל פעם, במקום לצבור אותו עד לרמה שבה הזעם הופך לטנטרום. וכן, זה אומר להבליג כשהם מדברים לפעמים לא יפה או מרביצים לנו, במקום להכריח אותם להתנהג יפה, ואז לקבל בסוף התקפי זעם.
לדוגמא: אם לא נזהרנו ו'דפקנו' את האצבע הקטנה בדלת – ברור שאף אחד לא אשם חוץ מאתנו, וברור ששום דבר לא נעשה בכוונה, וברור שאין לנו סיבה לכעוס, ועדיין – אנחנו כועסים!!! ומה הכי יעזור לנו אז? שיסבירו לנו שאנחנו לא צודקים? אם מישהו ינסה לעשות את זה אנחנו נכנס להתקף זעם, נכון?
באותו האופן, כשהילד שלך כועס, הדבר שהכי כדאי לך לעשות – אם אתה רוצה למנוע את התקף הטנטרום הבא, זה לתמוך בו! להגיד לו שהוא צודק, שזה נכון, שהדלת באמת אשמה ורעה.
הוא לא יחשוב שאת מטומטמת, הוא יעריך את זה שאת איתו כשכואב לו!
 

4 שיטות למנוע טנטרום והתקפי זעם אצל ילדים

הדרך הכי טובה למנוע טנטרום והתקפי זעם אצל ילדים מתאפשרת כשמוציאים אנרגיה, והרבה. יש הרבה אפשרויות לעשות את זה. אפשר:

  • לקחת את הילדים למקום פתוח, להשתולל ולרוץ.
  • ללכת לפארק או לים, ולצעוק.
  • להרביץ לכריות. אפשר לקחת כרית לכל ילד, עוד אחת בשבילנו, לשים מוזיקה בקולי קולות, שהשכנים לא ישמעו, להרביץ לכריות ולצרוח.
  • לקשקש על ניירות!!! (ותודה למאשה (-; )

אני ממליצה לתרגל פורקן של כעס עם ילדים פעמיים בשבוע, ואם מדובר בילדים שבמיוחד נוטים להתקפי זעם – אפילו כל יום, עד שהם פחות כועסים, פחות אלימים ויותר מאושרים.
 

דוגמא של ריפוי טנטרום – מאילוף כלבים

להבדיל אלף הבדלות, אדם יקר לי מאוד קיבל 'בירושה' מבנו כלבת אמסטף שהגיעה ל'צער-בעלי-חיים' פגועה מאוד ברמה הרגשית, על כל המשתמע מכך. הכלבה היתה היפר אקטיבית, אי אפשר היה להשתלט עליה. ברור היה שמדובר בכלבה טובה מאוד, אבל היא לגמרי לא שלטה בעצמה – כמו ילד באמצע טנטרום.
אבל - !!!  לאחר שבוע עם אותו אדם אי אפשר היה יותר להכיר את הכלבה! ממש אפשר היה לחשוב שמדובר בכלבה אחרת.
שאלתי אותו מה הוא עשה, והוא אמר – "זה כלב שצריך להוציא מרץ. ביום הראשון לקחתי אותה לחוף נטוש, ונתתי לה לרוץ כמה שהיא רוצה. אחרי 3 שעות חזרנו הביתה. כנ"ל ביום השני. ביום השלישי היא כבר רצה רק שעתיים, וביום הרביעי היא כבר רצה פחות. ביום החמישי היא כבר היתה רגועה."
אולי זה יכול לעבוד גם עם הילד שלך?
 

השיטה הכי יעילה למנוע התקפי זעם אצל ילדים

אולי זה מובן מאליו, אבל אולי גם לא. טנטרום לא קורה סתם. בדרך כלל הילדים לומדים את זה ממישהו – אולי ממך? התקפי זעם אצל ילדים באים על רקע של תחושת חוסר אונים מאוד גדולה. יש מצב שגם את זה הם לא למדו בגן.
האמת היא שמעט מאוד אני עובדת ישירות עם ילדים – בדרך כלל כשהורים באים אלי ומתלוננים על התקפי זעם אצל הילדים שלהם אני עובדת עם ההורים, והפלא ופלא – התקפי הזעם נעלמים, והטנטרום הופך להרגל שנשכח.
גם אם לא מתאים לך ללכת לטיפול כדי לפתור נושאים כמו תקיעות בחיים, תחושת חוסר אונים, תסכול, כעסים על הבוס, על ההורים או על בן או בת הזוג – יש תרגיל מאוד פשוט שאת יכולה לעשות לבד, עכשיו, ולשפר את המצב מאוד. אם תקפידי לעשות את התרגיל הזה כל יום במשך שבועיים אני מבטיחה לך שהתקפי הזעם ירגעו מאוד – ומוזמנת לכתוב לי, גם אם כן וגם אם לא.
התרגיל הוא פשוט, אבל מאוד אפקטיבי - לכתוב! לכתוב עמודים שלמים של 'אני כועסת, אני כועסת, אני כועסת...' אפשר גם לקלל, הנייר סופג הכל. אפשר לכתוב כל מה שאת רוצה לאמר לו – לבעלך, לאלוהים, לילד, לחברה הכי טובה שלך, או לנהג שחתך אותך. הרעיון הוא פשוט לכתוב, כדי להוציא את הזעם שמצטבר אצלך בפנים.
אבל - הדבר הכי חשוב לזכור כשעושים את התרגיל הזה הוא אף פעם לא להראות את מה שכתבנו לאף אחד. אחרי שגמרת לכתוב, קומי, קרעי את הדף, שרפי אותו, או השמידי את הטקסט בכל דרך אחרת. אם 'במקרה' שכחת את המחברת פתוחה כדי שבעלך יראה בדיוק מה את חושבת עליו – אולי עדיף לך באמת ללכת לטיפול, או לאפשר לבנך להמשיך בהתקפי טנטרום...
 

התקפי זעם אצל ילדים – מה לא לעשות

לא לשלוח את הילדים לחדר להרגע - כי אז הם לומדים שכשהם כועסים הם דחויים ולא אהובים עוד. (ככה, דרך אגב, למדו גם רבים מאתנו ש'לא יפה לכעוס', ומאז אנחנו כמעט לא כועסים, רק חולים, או עוינים, או מעבירים את העצבים שלנו לילדים, שסובלים מטנטרום.)
אם שולחים את הילדים להרגע בחדר כשהם נתונים להתקפי זעם, הם לומדים שהאהבה שלנו מותנית – אני אוהבת אותך ורוצה להיות איתך רק אם לא תכעס, ואם תכעס אני לא ארצה יותר להיות איתך.
חבל, לא?
במקום לנדות אותם ברגע של טנטרום, אפשר לנצל את העובדה שיש לנו ילדים כדי לעשות קצת עבודה על עצמנו - לנקות את עצמנו מכעס ולהבריא את עצמנו.
אפשר, במקום, למשל: לחבק אותם הכי חזק בעולם, עד שהתקף הזעם נרגע. תכופות הפורקן מקבל בצורה של בכי גדול – לא להבהל, זו יופי של אופציה לטנטרום.
 

מניעת טנטרום עי תזונה

בנוסף לספורט, גם התזונה משפיעה מאוד על מצב הרוח של הבוגרים ושל הילדים.
מזונות בעלי מדד גליקמי גבוה, קרי – סוכר לבן (בעיקר) וקמח לבן – כל המתוקים, משקאות קלים, לחם לבן וכד', כולם יוצרים 'HIGH' זמני, שלאורך זמן יוצר מעין התמכרות - כשהתחושה הטובה חולפת היא מתחלפת בעצבנות, חוסר סבלנות וכעס.
לכן כדאי להחליף את הפחמימות הריקות: קמח לבן וסוכר לבן, בדגנים מלאים כדוגמת אורז מלא וקמח מלא. כדאי להתחיל להחזיק בבית פירות, דבש תמרים (סילאן) ופירות יבשים במקום שוקולד, חטיפים ומשקאות קלים. (גם לגדולים, אגב, מאוד מומלץ. זה מעכב מאוד ואף מונע התפתחות של מחלות כמו סוכרת 2 ואפילו סרטן.)
 

ספרים מומלצים להורים כדי למנוע התקפות זעם אצל ילדים

רעיונות רבים טובים ונוספים אפשר למצוא בשני ספרים שאני מאוד ממליצה עליהם:

  1. "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו", של פייבר ומייזליש.
  2. "בסבך הרגשות" של אבי בוטביה. לאבי יש גם ספר שנקרא 'הילד הכועס' – מומלץ.   https://sites.google.com/site/avibutavia/
     

 

סיכום: התקפי זעם הם הזדמנות ליצירת משפחה מאושרת

המילה 'משבר' בסינית מורכבת משתי מלים – סכנה + הזדמנות.
זה לא נוח כשהילד שלך סובל מהתקפי טנטרום. אבל!!! -
אם הולכים איתם לפארק, רצים איתם, או מרביצים איתם לכריות; 
אם עוברים ביחד לדפוסי תזונה שהופכת אותם ואותנו לבריאים יותר ורגועים יותר;
ואם ביחד לומדים לתקשר טוב יותר כדי ליצור בבית אווירה טובה יותר ותומכת יותר,

נהיה פשוט כייף להיות איתם, הזמן עם הילדים הופך לזמן איכות, ויכול לתרום הרבה לקירבה בינינו לבין עצמנו (אהבה עצמית) ובינינו לבינם (אהבה במשפחה).
 
שיהיה בהצלחה – גם לכם וגם לו
©מיכל רון, נובמבר 2007

מאמרים קשורים: 

הצהרה: מיכל רון איננה רופאה, תזונאית, דיאטנית או נטורפתית, ושירותי היעוץ והליווי מתבססים על ידע אישי ונסיון מצטבר. יש לראות את הכתוב באתר זה כהמלצה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מסוג כלשהו.